עיקרו של יום העיון הזה נסוב, סביב סוגיות אתיות במחקר ובמדע. עם כל חשיבותם הרבה של נושאים אלו,דומה כי הנהלת האוניברסיטה הפתוחה מעדיפה לא לדון במשמעויות האתיות של התנהלותה מול ציבור המנחים שלה המקיף על פרסומיה כ-1500 איש המשרתים ציבור של סטודנטים, המוערך בכ- 44.000 איש על פרסומי האוניברסיטה.
תוצאה מרשימה זו במונחים כמותיים-של האוניברסיטה הגדולה בישראל,מתבססת על מספר מרכיבים אסטרטגים:
1. תנאי קבלה שמאפשרים לכל מי שמעוניין ללמוד באוניברסיטה תחת הקלות משמעותיות המתבטאות באי הצבת דרישות של פסיכומטרי ו/או בגרות מלאה.
2. התארחות במכללות,כאשר עלויות התקורה של הקמת קמפוסים נחסכת מהאוניברסיטה הפתוחה,שמביאה אל המכללות את המנחים /ידע וחומרים ,המוניטין וההכרה האקדמית.
3. מגוון כלים טכנולוגים, כמו מערכות מקוונות מול הסטודנט,שיעורי אופק בתקשורת לווינית וכיו"ב המאפשרים יחדיו התגברות על אילוצי מרחק פיזי והגעה לכל נקודת שרות/סטודנט.
4.העסקה גמישה של מנחים ,שמתבטאת בחוזים המתחדשים כל סמסטר ,ללא כל ביטחון תעסוקתי למנחים וללא שום קשר לוותק שלהם במערכת,לרמת הידע וההשקעה מול הסטודנטים,פיתוח חומרי למידה לטווח המיידי והארוך או כל היבט אחר.
העסקה גמישה זו ,מתבססת על רציונל של הורדת תקורת שכר והפיכתו מהוצאה קבועה עבור הארגון להוצאה משתנה הניתנת להתאמה להיצע וביקוש של קורסים מצד הסטודנטים.
כמו כן העסקה גמישה זו, מאפשרת לאוניברסיטה הפתוחה לשמר קבוצה של חוקרים ,מפתחי חומרי למידה ומערך מינהלי לא קטן כלל ועיקר, הממוקם בקריית האוניברסיטה הפתוחה המרשימה ברעננה.
מטרתו של המאמר הנוכחי היא, לדון במשמעויות האתיות של ההעסקה הגמישה של מנחים,אנשי ידע,שתפקידם בנוי על העברת הידע התפיסה,הביקורתיות והחשיבה העצמאית שהינם מבין התוצרים המרכזיים על בסיסם ניבנה וקיים מוסד אקדמי. לפני שאגיע לדיון האתי בנושא זה ראוי להזכיר שלדיון בהעסקה גמישה יש היבטים כלכליים ומשפטיים.
גלין(1990) מציינת כי ניהול גמיש הוא "כורח המציאות" בסביבה עסקית משתנה . ניהול גמיש נועד לפיכך להתאמת כח האדם הארגוני ,לאילוצים שונים בשטח הן מבחינת הביקושים למוצרים/שירותים והן מבחינת זמינותם של עובדים שונים . הגמישות התעסוקתית מתבטאת, הן בכמות העובדים ,הן ביכולת המעסיק לנייד אותם,זמני העבודה,מיקום העבודה,היקף המישרה,סטטוס העסקה(פנימי או קבלן מישנה)ועוד.
מבחינה כלכלית אכן ,ניתן לכאורה להבין את הרציונל מאחורי הגמשת כח האדם הארגוני והפיכתו למשאב נזיל/גמיש יותר-הנתון ומותאם לצרכים פנים ארגוניים וביקושים חוץ ארגוניים.
יחד עם זאת , לא ברור האם עלויות תחלופה,גיוס מיון והדרכת עובדים חדשים(פועל יוצא של חוסר מחויבות של העובד למעסיקו על רקע הסטטוס הזמני שלו בארגון),זולות יותר מהבטחת ביטחון תעסוקתי ותנאים נלווים המייצרים בתורם מחויבות והשקעה מצד העובד. דבר נוסף לא ברור הוא, האם ארגונים כמו האוניברסיטה הפתוחה אכן, שקלו והעריכו את האופציות האלו או שפשוט, נקלעו למגמה של הגמשת כח תעסוקתי ללא התאמה לאופי הארגון כמוסד אקדמי שיכולת הליבה שלו נשענת רבות על מרכיב המנחים.
גם לשיטתה של הנהלת האוניברסיטה הפתוחה הנוקטת, באסטרטגיה של גמישות ארגונית כלפי המנחים-קיים כשל מחשבתי/ארגוני. כשל זה בא לידי ביטוי בין היתר במודל הקרוי Shamrock organizationשל החוקר Handy(1989)אצל Mullins(2002)
מודל זה כמו מודלים נוספים בתחום הארגונים הגמישים,מציע לחלק את הארגון למספר קבוצות עובדים בארגון.
1.כוח עבודה גמיש-המורכב מעובדי מישרות חלקיות המובאים לפורייקטים זמניים שמחויבותם נתונה רק לקבוצת העבודה שלהם ולא לארגון
2.השוליים הגמישים(The contractual fringe))-אנשים מארגונים אחרים המספקים שירותיים ייחודיים שאחרים לא יכולים לבצע-כלומר משימות ייעוץ למיניהם או להבדיל משימות רוטיניות פשוטות ביותר המתוגמלות על פי תוצאות כמו" עבודה בקבלנות".
3. הליבה המקצוענית-קבוצת עובדים ומנהלים החיוניים לתפקוד האפקטיבי של הארגון. אנשים אלו על פי Handy(1989) אצל( Mullins(2005הם בעלי הידע המבדיל בין ארגונם לארגון אחר כלומר הם המייצרים את יתרונות התחרותי,הם מחויבים לארגון והארגון מחויב אליהם.
ביישום מודל זה על התנהלות האוניברסיטה הפתוחה דומה כי,ארגון זה לא הגדיר את המנחים שלו כבעלי הידע וכליבה שלו זאת , למרות העובדה שקבוצה זו היא המנוף העיקרי של הארגון להצלחה מול כיתות הסטודנטים. יתרה מזו משאב הידע המרכזי של הארגון (כאמור המנחים שלו ) אמורים "לתרגם" לסטודנטים ספרים עבי-קרס בפרק זמן קצר ולהכין סטודנטים( שרבים מהם לא חבשו את ספסל הלימודים שנים רבות) לבחינות ולעבודות.הכנה זו מתבטאת במצגות,קשר שוטף ובלתי אמצעי,הכנת מדריכי למידה והשקעה בלתי פוסקת בהתאמת התכנים לציבור הסטודנטים.
אז מי הליבה המקצועית של האוניברסיטה הפתוחה? אנשי המנהלה? כותבי הספרים?
מוזר, שארגון המתוקצב בכספי ציבור ועיקר הצלחתו בנוי על מערך מנחים זמינים,מחליט להפוך
את המשאב העיקרי שלו ל"גמיש" לטובת קבוצות אחרות בארגון שהיו כנראה עד עכשיו ,חזקות יותר,ותיקות יותר ונהפכו על פי כלל הברזל של הסוציולוג מיכלס לאוליגרכיה המנהלית של הארגון.
מבחינה משפטית, המעבר מהסכם קיבוצי לחוזים אישיים מבטא את היכולת הפרקטית של מעסיק לגייס ולפטר לפי הצורך. היחלשותם של איגודים מקצועיים בעולם, המלווה בהפרטת,ערכים קפטליסטים דגש על הפרט ונסיגה הולכת ומתמדת של קונספט מדינת הרווחה לטובת הכלכלה השמרנית ו"היד הנעלמה " של אדם סמית,מייצרים בתורם מציאות משפטית הבנוייה, על חוזים אישיים הפתוחים לא מעט לשרירות ליבו של המעסיק,במיוחד עם מעסיק זה אינו מוסרי עם עובדיו.
צריך בהקשר זה לציין כי ,הראשונים הקוראים להפרטה ולהורדות מגבלות של הממשלה והאיגודים המקצועיים (רגולציה לסוגיה)עליהם כמעסיקים,הם גם הראשונים הקוראים לסיוע ממשלתי ולהלאמה,כפי שהמשבר הגלובלי בו אנו נמצאים מבהיר לנו.
וכעת, נעבור לדיון האתי בנושא" ההגמשה "של ציבור המנחים באוניברסיטה הפתוחה. להבדיל מהדיון הכלכלי ומהדיון המשפטי,הדיון האתי מעלה את הסוגיות כיצד ראוי לנהוג כלפי בעלי עניין חיצוניים ופנימים בארגון. השאלה, כיצד ראוי לנהוג היא שאלה חשובה ביותר הואיל והיא מעצבת את מערכת היחסים המוגדרת לעיתים "כחוזה הפסיכולוגי" או "כחוזה החברתי" בין הארגון לעובדיו ושאר בעלי העניין. חוזים אלו, גם אם הם אינם משפטיים, הם מבטאים מערכת ציפיות הבנות ואמונות הדדיות כיצד ראוי שכל צד ינהג כלפי צד אחר.מערכת ציפיות זו היא בגדר מציאות בלתי כתובה לעיתים- היא חזקה לא פעם עשרות מונים מכל הסכם משפטי. במקרים מסוימים מבטא הקוד האתי הארגוני מציאות זו .לדוגמא,סעיף 4 בקוד האתי של אוניברסיטת בן גוריון מציין כי: בנוסף לחירותם האקדמית נהנים החוקרים מחרויות אזרחיות מהם נהנה כל אזרח במדינה ובהם חירויות הביטוי וההתארגנות. ובהמשך.. רשאים לפעול למימושם בדרכים חוקיות.
דומה כי פעולתה הנמרצת של האוניברסיטה הפתוחה נגד התארגנות קבוצת המנחים מבטאת כוונה הפוכה למתן חירות למימוש זכויות אזרחיות וארגוניות הנוגעות לשיפור תנאי העסקה.
בניתוח מדיניותה, של האוניברסיטה הפתוחה ,מבחינה אתית כלפי ציבור המנחים שלה,אעשה שימוש במספר גישות באתיקה , המוגדרות כגישות בפילוסופיה של המוסר.(ווינראב 2008).
גישת התועלתנות(גון סטיוארט מיל).,גישת הצדק(רולס ונוזיק) וגישת יחסיות המוסר/רלטביזים מוסרי.
הגישה התועלתנות בתמצית,היא גישה הדוגלת שמעשה מוסרי, הינו מעשה שבמבחן התוצאה הביאה יותר אושר ליותר אנשים. גישת הצדק ,מגדירה מעשה כמוסרי במידה והוא מעשה שאין בו אלמנט של אפלייה,משוא פנים,חלוקה לא צודקת של משאבים,שרירותיות,פרוטקציה וכיו"ב. כל מעשה שהוא מכיל או מושתת על אלמנטים כאלו יהווה מעשה לא מוסרי. את עיקרון הצדק פירקו הפילוסופים אריסטו ובהמשך רולס ונוזיק לצדק חלוקתי/הקצאתי,צדק מתקן/מפצה וצדק נהלי/פרוצודראלי.
הצדק החלוקתי ,מהווה את עיקרון החלוקה הצודקת של משאבים,חלוקה נכונה מלכתחילה.
הצדק המתקן ,מהווה את עיקרון הפיצוי עבור אדם או קבוצה שנפגעה והופלתה לרעה בין בכוונה ובין בשוגג.
הצדק הנהלי ,מבטא את העיקרון של לא רק מה מחלקים אלא איך מחלקים כלומר אילו נהלים,פרוצדורות נוקטים בפועל בעת ביצוע החלוקה.
גישת הרלטביזים המוסרי הינה גישה ,הטוענת כי כאשר התנהגות בני אדם המשתייכים לחברה נתונה נחשבת מוסרית בחברתם, ההתנהגות שלהם אכן נכונה מבחינה מוסרית. כלומר,ברומא הייה כרומאי.
בבואנו לנתח את מדיניות הנהלת האוניברסיטה הפתוחה כלפי קבוצת המנחים שלה ,עולה כי לא ניתן להגדירה על פי גישת התועלתנות מהטעם הפשוט, שאין מדיניות של זמניות ואקראיות תעסוקתית מביאה את מירב האושר למרב האנשים ובטח לא למרב המנחים.
על פי גישת הצדק,ניתן לראות כי הנהלת האוניברסיטה הפתוחה אינה נוקטת, לא בעיקרון של צדק חלוקתי ולא בעיקרון של צדק מפצה. מנחי האוניברסיטה הפתוחה, מופלים בפרמטרים של יציבות תעסוקתית,תנאים סוציאלים ועוד ,למרות היותם הכוח המניע של האוניברסיטה בכל הקשור להוראה ולהנחיית הסטודנטים. לגבי צדק מפצה, מתעקשת הנהלת האוניברסיטה לא להשוות תנאים אלו לשאר הקבוצות המועסקות בארגון.
הגישה הנותרת ,על פיה נוקטת בפועל הנהלת האוניברסיטה הפתוחה הינה גישת יחסיות המוסר/רלטויזים מוסרי. במציאות חברתית וארגונית שבה מעסיקים מהסקטור הפרטי ןהציבורי כולל הממסד האקדמי(המפלה בהגדרה -קבוצות של סגל זוטר וגורם נזקים אדירים למדינה בבריחת מוחות),מעסיקים קבוצות גדולות של עובדים זמניים חסרי הגנה כלשהי למעט מקרים של התערבות מנמלית של המחוקק,גם הארגון הנדון משתתף בחגיגה. אפשר להעסיק, עובדים מסורים ללא תקופת זמן מוגדרת,אפשר לפטר ולגייס מתי שרוצים,לא חייבים לקדם,לא חייבים לשפר תנאים ואם יש טענות-מה אתם רוצים? כך זה מקובל...
כלומר אתם כעובדים תהיו סובלניים כלפי מציאות זו,אך אנו כמעסיקים, לא נהייה סובלניים כלפי ניסיון שלכם לכאורה, כמיעוט מול המציאות הכללית,לדרוש זכות מוסרית כמו השוואת תנאים. לנו כהנהלה מותר,לכם אסור כי אנו "מיצגים את מה שמקובל כיום" ואתם כמנחים מייצגים ערכים אחרים. העייתיות בהתנהגות המערכת האוניברסיטאית מתבטאת בדוח מבקר המדינה 2009 .
במסגרת הביקורת המבקר מציין לרעה את תנאי השכר והפרישה המועדפים שהן משלמות לבכריהם(גרעונות אקטוארים אדירים) על חשבון ייעודן המקורי הוראה ומחקר(שם,עמוד 13)
ייתכן ובחסות החופש האקדמי נוקטות הנהלות האוניברסיטאות והנהלת האוניברסיטה הפתוחה-"חופש מינהלי ומוסרי" בכל הקשור ליחסם עם דרגים אקדמים נמוכים יותר,מה שהתעצב אצלם במשך שנים רבות כמרכיב בתרבות ארגונית אלטיסטית ומנופוליסטית.תרבות זו הביאה את האוניברסיטאות לנסות להכשיל את כל מגמת פתיחת המכללות וגישה דורסנית זו מופנית לא רק כלפי חוץ,אלא גם כלפי פנים,הסגל הזוטר וסגל המנחים.
האם האוניברסיטה הפתוחה המקפידה להתהדר במספר הסטודנטים והמנחים שלה נוקטת גישה מוסרית זו של ברומא הייה כרומאי גם בסוגיות אחרות? ייתכן ולא. יחד עם זאת עצם העובדה שנושא זה לא נדון במסגרת יום עיון העוסק באתיקה ובבניית קוד אתי-אומר דרשני. יש צדדים שיותר אופנתי לדון בהם ויש צדדים שפחות.
ראוי להעביר ערב פסח 2009 מסר לנשיאה החדשה של האוניברסיטה הפתוחה ולהנהלת האוניברסיטה כי "הלילה הזה (ולא רק הלילה הזה) כולנו מסובים". הווה אומר -קבוצת המנחים מצפה מהנהלת האוניברסיטה הפתוחה לנקוט מבחינה מוסרית בצדק מפצה ובראייה של מירב האושר למרב האנשים.
גישה מוסרית חדשה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בצעדים ארגוניים פרקטיים שיעצימו כלכלית וארגונית את תפקיד המנחה כראוי לתפקיד ליבה זה ,המהווה את הכוח היוצר והמייצר ידע בקו השירות מול הסטודנטים.
מקורות
גלין.א,כרמי.ע (1990) ניהול גמיש הוצאת המיכללה למינהל.
.דוח מבקר המדינה על האוניברסטאות 2009www.mevaker.gov.il/
.וינריב .א(2008) בעיות בפילוסופיה של המוסר כרכים א ב וג-הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
Mulluns.L (2005) Management And organizational Behaviour
.Prentice Hall
מאת: דודי אילת.
מנחה באוניברסיטה
הפתוחה ומרצה במרכז ללימודים אקדמים- אור יהודה. כמו כן
דוקטורנט בנושא אתיקה בניהול באוניברסיטת בן גוריון.
מנחה באוניברסיטה
הפתוחה ומרצה במרכז ללימודים אקדמים- אור יהודה. כמו כן
דוקטורנט בנושא אתיקה בניהול באוניברסיטת בן גוריון.
